<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תענית ור"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
בר"ח וחה"מ קורין בתורה ארבעה אין פוחתין ואין מוסיפין וקורא בר"ח פ' תמיד עד סוף קרבן ר"ח וקייל"ן כמ"ד דולג, פי' השני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון ומוסיף שנים אחרים נמצא שקרא ג"פ, ונשארו ג' לשלישי שפ' תמיד אין בה אלא ח' פסוקים, ולמסמך אפרשיות ביום השבת א"א.
<h2>דף כב:</h2>
ר"ח מותר בעשית מלאכה, והא דאמר גזרה משום בטול מלאכה לאו אבטול מלאכה דאסורא קאמר, אלא משום ספקא כשלא ראו המשואות יבטל העם ממלאכתו וימתינו וילכו לשאול אם היום אם למחר ר"ח ויבטלו, אבל אין בו אסור מלאכה. והא דאמר כל שיש בטול מלאכה כגון ת"צ ות"ב קורין ג' וכל שאין בטול מ' כגון ר"ח וחה"מ קורין ד' האי בטול מ' לאו על עשית מ' קאמר, אלא שתוספות תפלה ותחנוני' שבתענית שמבטלים ממלאכה אין בר"ח וחה"מ, אבל אין ר"ח אסור בעשית מ' ולא דמי לחה"מ שאסור. ומ"מ בנשים מנהגא דלא עבדו בר"ח כדאי' בירושלמי [תענית פ"ק] נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא באפוקי שבת אינו מנהג, עד דתתפני סדרא מנהג בתרייא ובחמשתא אינו מנהג עד דיתפני תעניאת מנהג, יומא דערובתא אינו מנהג, מן מנחתא ולעילא מנהג, יומא דירחא מנהג נשיא דנהגו דלא למשתיה עמרא מן דעליל אב מנהג שבו פסקה אבן שתי' מ"ט כי השתות יהרסון וגרסינן [ירושלמי רפ"ד דפסחים] כל דבר שאינו יודע שמותר בו וטעה באסור נשאל והן מתירין לו, ודבר [ש]יודע שהוא מותר ונוהג בו אסור נשאל ואין מתירין לו.
<h2>דף לא.</h2>
אין נופלין על פניהם בר"ח כדאי' בהזהב [ב"מ נ"ט ע"ב] כל יומא וכו' כדמקלע ר"ח בשבת מפטירין והי' מדי חדש [מגילה ל"א ע"א]. ודאמר ר"ג [שבת כ"ד ע"א] ר"ח שחל בשבת המפטיר בנביא אין מזכיר ר"ח, שאלמלא שבת אין נביא בר"ח, לית הלכתא כותי' דאמרינן התם ריב"ל אמר יה"כ שחל [בשבת המתפלל נעילה צריך להזכיר שבת יום הוא שנתחייב בד' תפילות, וה"נ יום הוא שנתחייב בנביא] ואי קשי' והא אמר רבא יו"ט שחל בשבת ש"צ היורד לפני התיבה ערבית אין מזכיר של יו"ט, שאלמלא שבת אין ש"צ יורד ערבית ביו"ט, הכי השתא התם בדין הוא דאפי' שבת נמי לא... וה"נ יום מחויב בנביא וצריך להזכיר בו ר"ח. ובבהמ"ז נמי מדכרינן ר"ח דא"ר אושעי' ימים שיש מוסף ר"ח וחה"מ ערבית שו"מ מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין, ואין בהם קדושה על הכוס, ויש בהם הזכרה בבהמ"ז, ואם לא הזכיר כבר כתבנו דינו.
